תפריט נגישות

טוראי ג'קלין ג'קי-יונת גורדין ז"ל

ג'קלין גורדין
בת 20 בנפלה
בת טסיה ויואל
נולדה בדרום אפריקה
בכ"ב בתמוז תשכ"ט, 8/7/1969
התגוררה בגן שמואל
שרתה בחיל השריון
יחידה: חט' 500, גד' 433
התגייסה ב-נובמבר 1988
נפלה בעת שירותה
בי"ח באדר א' תשמ"ט, 22/2/1989
מקום קבורה: קיבוץ גן שמואל
הותירה: הורים ואחות

קורות חיים

בת טסיה ויואל. נולדה ביום כ"ב תמוז תשכ"ט (8/7/1969) בקייפטאון שבדרום אפריקה ועלתה ארצה עם משפחתה בשנת 1970.

המשפחה נקלטה בקיבוץ גן שמואל וג'קי, כך כונתה ג'קלין הצטרפה לקבוצת "כלנית". יחד עם חבריה סיימה את לימודיה בבית-הספר היסודי ובמוסד החינוכי שבמקום.

ג'קי הוערכה תמיד על-ידי מוריה כבעלת יכולת גבוהה. הדבר נתגלה במיוחד בעבודת הגמר המקיפה שהגישה בסיום לימודיה. היה זה מחקר על-פי הכללים המדעיים בנושא "דפוסי צפייה בטלויזיה של בני נוער בישראל". וכך כתבה ג'קי בהקדמה לעבודה: "בחרתי בטלויזיה מפני שתמיד הפריע לי ה"שיעבוד" של האנשים אליה: הלכתי למסיבה, ואנשים ישבו וצפו בטלויזיה כמעט ללא התייחסות זה לזה, הלכתי לטיול ואנשים שוחחו על "אתם יודעים איזו תכנית אנחנו מפסידים עכשיו" מצבים כאלה הביאו אותי למחשבות על העתיד הצפוי לבוא עם התקדמות הטכנולוגיה ואי-אפשר להגיד שזה מצא חן בעיני".

ג'קי היתה חברה בתנועת "השומר הצעיר". היא אהבה לרקוד ולטייל בארץ, והרבתה לעסוק בעבודות-יד, בהן ניכר כשרונה האומנותי. מעיד עליה מחנכה, אברמ'לה: "גקי היתה חברה בלתי רגילה לחבריה ולחברותיה, שותפה מבוקשת לכל אירוע והרפתקה, לכל טיול ובילוי". ויחד עם זאת, הוא מוסיף: "היית שונה ומיוחדת : כמו "צמח בר" של הגן שלנו. חשתי אותך, שייכת יותר אל צמחי השדה, אל הנוף הפתוח, ופחות אל גינת הבית המוגנת". ומתארים חבריה לקבוצת "כלנית": "ילדה יפה, עינים ירוקות, נמשים של שובבות. תמיד היית מיוחדת בדרך שלך, בתגובות שלך לכל מיני דברים, מחפשת את האושר בכל מחיר".

ג'קלין גויסה לצה"ל באמצע נובמבר 1988 ולאחר הטירונות הושמה לחיל השריון בתפקיד פקידת-לשכה. ביום י"ח אדר א' תשמ"ט 22.2.1989 כשהיתה בחופשה, נפגעה בתאונה. היא נפלה בעת שירותה והובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ גן שמואל. השאירה אחריה הורים ואחות-נטלי.

במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדה: "טוראית ג'קלין ז"ל שירתה ביחידתנו כפקידת-לשכה. היא הוכיחה את עצמה כאשת-מקצוע מעולה, נאמנה ומסורה. היא היתה מקובלת ואהובה על חיילי היחידה, ובלטה ברצונה לעזור לחברותיה".

וכתב דודה, אחי-אביה: "...אבל איני זקוק לסימן/כדי שלעולם, לעולם לא תשכח/שהכרתי מישהי שהסתפקה בכל-כך מועט/ואך את השמש לבדה נשאה עימי לעולמי-עד".

בניית אתרים: