רס"ר האיל עזאם ז"ל

קורות חיים

בן נגיבי ופרחאן, נולד ביום 3.1.1954 בכפר מג'אר שבגליל, למשפחה מרובת-ילדים. האיל למד בבית-הספר היסודי שבכפר, וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון החקלאי שבכפר ראמה ותעודת בגרות בידו. מילדותו היה האיל תלמיד חרוץ, סקרן ופעלתן. הוא היה עסוק תמיד בפעילויות שונות: הוא אהב לקרוא ספרים, לעסוק בספורט, לפעול ב"הצופים" במג'אר, לעבוד בגינה ולעזור בענייני הבית. הוא היה בעל מזג שקט, חייכן ונוח לבריות, ונענה ברצון לסובבים אותו. הייתה בו יוזמה אישית רבה, ולא בנקל נתפס לייאוש. תכונה זו אפיינה אותו גם ברגעים הקשים בזמן שירותו בצה"ל.

כשהתגייס לצבא, התנדב האיל לחיל-השריון. כשסיים את הטירונות, הוא נעשה מדריך טנקים בבית-הספר לשריון, ומשם עבר לבית-ספר למ"כים. האיל היה אז בוגר קורס מש"קי חבלה וצנחנים, והשתתף במבצע ליטני.

הוא הצטרף לשירות קבע, והשתתף בקורס נגדי-משמעת. ביחידתו שימש האיל רס"ר מפקדה, ואחר-כך היה עוזר לרס"ר האוגדה, ואף היה מפקד מחנה. לפני נפילתו, הוא שירת במשך שנתיים בחרמון כרס"ר מחנה, ומשם היה אמור לצאת לקורס קצינים, אך לא זכה.

האיל היה אחד המפקדים הדרוזים המוצלחים ששרתו בחיל השריון. היה חביב מאוד ואהוד על חבריו. גם חייליו בשריון העריכו ואהבו אותו, את אומץ ליבו וכשרונו וראו בו כרע ולא כמפקד.

בזמן שירותו הסדיר הוא נשא לאשה את הדיה, ונולדו להם שני בנים ובת.

האיל היה חברותי, הוא אהב את השירות בשריון, ושימש בו כמעט כל תקופת שירותו. גם לאחר נפילתו לא פסקו חבריו מן היחידה לפקוד את ביתו. הוא אהב את צה"ל ואהב את משפחתו החמה. הוריו ואחיו, מסייעים לאלמנתו לגדל את הילדים ולדאוג לכל מחסורם.

האיל נפל בעת שירותו, ביום 18.6.1981, והובא למנוחת עולמים בכפר מג'אר. בן 27 שנים הוא היה במותו. הוא הניח אשה ושלושה ילדים, הורים ותשעה אחים ואחיות.

יהי זיכרו ברוך.