קורות חיים
מעין קופלמן בת למאירה קסטן ויוסף, נולדה ב - כ"ב תמוז תש"ס 6/7/80 בפרדס חנה, אחות לליאת.
מעין תיזכר כתינוקת חמודה, שובבה וחייכנית על ברכיו של סבא שמואל ז"ל, תמיד יושבת, שואלת, חוקרת וכל דבר בודקת. ככל הילדות למעון הולכת לגן ואח"כ לבי"ס...
מעין הייתה ילדה של ספורט, שחייה והתעמלות, פעילה במתנ"ס ובתחרויות רבות השתתפה. אהבה מוזיקה ובפסנתר ניגנה. תמיד ניסתה להשיג יותר וכדוגמה להשיגה התבוננה תמיד באחותה ליאת הגדולה ממנה שגם היא השתדלה תמיד להצליח בכל. תמיד מסביבה היו חברות וחברים. בבי"ס היסודי מסורת הייתה בימי שישי הבנים כדורגל משחקים ומעין אף פעם לא החמיצה את המשחקים. החליקה על גלגליות וצעדה בצעדות למרחקים.
בנוסף הצטיינה מעין בעזרה לזולת, בקליטת עולים שחברותיה מחבר העמים מילאו בגאווה את ביתנו הצנוע והדביקה אותי כאימה למשימה. התנדבה לעזור לקשישים ועיקר אהבתה הייתה לבעלי חיים. השתדלה תמיד לעשות הכל בצנעה ובשקט ולהתמיד שלא תעשה טעות.
בגיל 9 עם עלייתה לכתה ד' השתנו פתאום חייה וניתוח קשה עברה אך מעין "כמעין המתגבר" תמיד ידעה לצאת מכל דבר, להתמודד ולהשיג בשקט ובצנעה ולהראות לכולם ש" אני יכולה גם.." והייתה לדוגמא ולמופת לאחרים.
וכך לביה"ס התיכון, "מבואות עירון" - שליד קיבוץ עין שמר. עברה ללא חברות וחברים וסביבה חדשה. עד מהרה ראו חבריה עם מי יש להם עסק וחברים וחברות לא היו חסרים לה. וגם כאן בשקט ובצנעה התיידדה עם הבנות והבנים האתיופים ועזרה להם להתמודד במקום החדש ולביתה הזמינה גם אותם, אך הרבה זמן פנוי לחיי חברה לא היה לה היות וחשבה תמיד שצריך להצליח בהכל ועל אף שהיו לה קשיים התמודדה, נאבקה ולהישגים יפים הגיעה.
לפי דברי מחנכיה מעין הפתיעה את כולם, ועד מהרה הבינו שיש להם "עסק עם ילדה מיוחדת במינה בעלת כוח רצון יוצא מגדר הרגיל" (מדברי רונן דורי מחנך ומנהל).
מעין אהבה מאוד את העבודה בחממה הידועה ב"מבואות עירון" והתייצבה למשימה ולעבודה ברצון ואהבה.
מעין לא הסתפקה רק בלימודים ולוינגייט הגיעה, לאימוני ספורט ושחייה והמשיכה שם עד יומה האחרון. גם שם הייתה אהובה ועזרה לכולם.
מעין הספיקה לטייל בעולם, לראות, להציץ וליהנות. השתתפה בתחרויות ספורט ביוון, זכתה בפרס ראשון בעיתון "JERUSALEM POST" לנוער, ולאוניברסיטת קמבריג' נסעה לשפר את השפה האנגלית.
סיימה את ביה"ס התיכון עם הרבה חלומות ובין לבין רשיון נהיגה הוציאה ולצבא התגייסה. בלשכת הגיוס מסרה "רק רחוק מהבית, ובסיס סגור אחרת לא מתגייסת", הייתה תמיד נחושה בדעתה.
והיום המאושר הגיע והגיוס לצה"ל בא. התייצבה בגאווה בלשכת הגיוס בחיפה עם שאר הצעירים ולמכונית שתיקח אותה לבקו"ם חיכתה.
הגיוס והשיבוץ ל"חיל האויר" היה הדבר הכי יפה שקרה לה והמדים היפים הלמו אותה מאוד. היא לא הפסיקה לספר על החברה הנהדרים, חשבה על כל אחד איך לעשות לו כיף ואת תאריכי ימי ההולדת של כולם כתבה וביום המיוחל לכולם הפתעה הכינה. בזמן הקצר שהייתה בטייסת תעופה ועברה לגף שרותי מסלול התיידדה עם כולם. דאגה להדגיש ולקשט בסמלים את חגי ומועדי ישראל.
מפקדיה הפתיעו אותה כשהתברר לה בחופשת החנוכה שזכתה לקבל מידי שר הביטחון וראש הממשלה דאז, אהוד ברק, אות הצטיינות.
אהבה כל רגע בשרותה הצבאי.
פתאום בלי אזהרה מוקדמת נקטפה בדמי ימיה כשכל תכניותיה עוד לפניה. כתבו ואמרו מפקדיה ואוהביה: "נזכור את חיוכך החם והמלא אופטימיות . שהעבודה תמיד עמדה בעדיפות ראשונה, שדרכה למדנו את אהבתה הגדולה למשפחתה".
נציין לבסוף עוד שתי מילים שאהבה לזולת ולמשפחתה הייתה כל גאוותה. קשה היה לכתוב ולו בקצרה, אודות מעין.
תמיד נאהב אותך, ליאת אחותך ואמך מאירה.